במאמר זה ארצה להציג את הבעיות שיכולות להיווצר מחוסר לו”ז “וזרימה” עם העבודה מהבית, ולהציע כיוון שיכול להיות טוב ואף מועיל לעובד מן הבית.
כמו שהזכרנו לא מעט במאמרים שעברו את העובדה שבעבודה מהבית יש לא מעט חסרונות, כגון חוסר חברה, אי הערכה וכו’, לדעתי הבעיה עם סדר היום מחריפה מכמה סיבות ואחת מהן היא שהבית זה מקום שנועד ‘לנוח’ מהעבודה, וברגע שמערבבים את המושגים והבית הופך ‘למקום העבודה’ זה מזמין גם עירבוב מושגים בצד השני והכנסת הבית לתוך העבודה. לדוג’ פתאום צריך לתקן צינור בגינה, לקחת את הילד מהגן או מבית הספר וכמובן זה דבר שגורם לביזבוז זמן לא מבוקר, ולבסוף גם גורם לעובד הרגשה כאילו הוא לא עשה כלום היום.
אי לכך אני חושב שהדבר הראשון שאדם שהחליט שהוא הולך לעבוד מהבית צריך לעשות (כמובן אחרי בירור תנאי העבודה) זה לעשות לעצמו לו”ז מה הוא עושה ומתי הוא עושה. אם העבודה היא בטלפנייה מ-8:00 עד 14:00 אז לא יהיה כזה קריטי כל כך הלו”ז, אבל אם הוא עובד בקלדנות\משרה חלקית\עבודה פרילנסרית אחרת זה מכניס אותו למצב מאוד מסוכן של פוטנציאל לביזבוז זמן עצום סתם. לכן לאדם כזה כדאי כל יום בבוקר לקחת פתק ולכתוב לעצמו את כל המשימות שיש לו היום, גם אפשר להוסיף אחרי זה בפתק מה הוא רוצה לעשות שישאר לו זמן, ואז לעשות סדר עדיפויות בין המשימות. משימה שהיא חשובה תהיה כמה שיותר מוקדם ברשימה וכך זה יגרום לו לא להתפזר.
עוד משהו, יש לכולנו רצונות ודחפים מסויימים לעשות מה שכיף לנו, ולכן הרבה פעמים עבודה מהבית זה נשמע הרבה יותר טוב ומאוד ורוד, וצריך להפנים שכשאתה עובד בעבודה מהבית אתה צריך להיות יותר דרוך לא רק על הסדר יום שלך, אלא גם על איכות המשימות. בקלות אתה יכול לעבור על הפתק ולומר “האכלתי את הכלב, עשיתי כושר, עבדתי שעתיים, ועכשיו אני נוסע לטיול במעיין עם חברים ואחרי זה אני הולך לשחק כדורגל עם חברים”. כשאתה עובד מהבית צריך לשים לב שאתה באמת מנצל את איכות הזמן כהוגן.
יש אנשים שלמרות שיש להם משפחה לפרנס והם גם עובדים, לפעמים אפילו בעבודות טובות, ובמקום לפרנס את המשפחה שלהם בכבוד הם תמיד בחובות. אחת הסיבות שיתכנו לזה היא שהם באמת לא מנצלים את הזמן כראוי, במיוחד עובד שלא מקבל על פי שעה, אלא פר עבודה, יכול להימרח בקלות כמה שעות, ותוך כדי עבודה להיכנס לאיזה סרטון קצר או לאפליקציית ההודעות רק כדי לראות ‘כמה הודעות’, ובאמת צריך אחריות להיות ערים גם שהמשימות החשובות מתבצעות וגם לשים סוג של מחסום לדחפים שלנו.
זה לא סוף העולם לדחות את ראיית משחק הכדורגל לעוד שעה וחצי. יש מחקר מפורסם שעשו לשליטה על דחפים לילדים קטנים. לקחו מספר ילדים קטנים והביאו לכל ילד מרשמלו אחד, אמרו לו שהוא יכול לאכול את המרשמלו אבל אם הוא יחכה כמה זמן הוא יקבל עוד מרשמלו. זה היה פשוט מדהים לראות את זה, יש ילד שרק מרחרח את המרשמלו, יש ילד שרק נוגע, יש ילד שכבר מלקק, יש ילד שכבר לא מתגבר ואוכל. לאחר כמה שנים ראו שמי שהתגבר על המרשמלו הצליח להתגבר על הרבה דחפים אחרים ומי שלא, לא בהכרח הצליח.
זה מלמד אותנו ששליטה בדחפים משתלמת גם בשביל העתיד. בהצלחה!