זה קרה ביום אחד בהיר, ללא שום הודעה מוקדמת… מצאתי את עצמי יושב מול המחשב ומגרד בפדחתי. קדם לכך דו שיח ביני לבין עצמי, במהלכו התרווח אני על הכיסא, לגם להנאתו כוס מים פושרים, וכחכח בגרונו תוך שהוא מציץ בעצמי בציפייה דרוכה… עצמי כחכח גם הוא קלות, הביט במבוכה באני ולאחר כמה שניות אמר: “ובכן, כבר כתבנו על יתרונות העבודה מהבית, על טעויות של עשירים וטעויות של עניים, על עבודה מהבית למעסיקים, מדריך לעובד ומדריך למעביד. אז מה עכשיו? ” בשלב זה נושא אני את עיניו בתימהון ואומר:
“מה זאת אומרת מה עכשיו? עכשיו כותבים מאמר נוסף! ” מפה לשם אני ועצמי מגיעים למבוי סתום בדיון בינינו… והשורה התחתונה היא שכאשר אני הלך למזוג לו עוד כוס מים הוא מצא עצמי יושב ומגרד במרץ בפדחתו…
ניסיתי לנזוף בעצמי, (זהו עוברים לגוף ראשון, נראה לי שמיצינו את הקטע…) להגיד שכבר כתבתי בהצלחה שלושים מאמרים…. אז עוד אחד זה קטן עליי. ניסיתי לעשות “תוק תוק” כמו שאמרו לנו כשהיינו ילדים… כלום, נאדה. יבש המעיין… זה בדיוק הרגע המכונן הזה שממנו חושש כל סופר, אמן, מוזיקאי, ויוצר כלשהו… שפתאום זה נגמר… עכשיו, מה אני אגיד, סגרתי את המחשב ויצאתי החוצה לשאוף קצת אוויר צח… בדרך ראיתי פרפר ופגשתי חבר ניהלנו שיחה עמוקה בפילוסופיה ובעקבותיה היה לי רעיון קלוש למאמר… בסוף הוא לא היה נראה כל כך מוצלח אז השארתי אותו לשעת חירום יותר אמיתית ובמקום זה החלטתי לספר על מה שעבר עלי היום.
יש איזו בעיה עם האיבר הזה שנקרא מוח… אם אני מחליט שאני רוצה נניח לנקות את הבית ומאוד קשה לי אז אני מתאמץ ומכריח את עצמי ועושה את זה… זאת אומרת, תמיד אפשר להתעצל אבל אפשר גם להכריח… כאילו ברור שיש איזשהו גבול שהגוף לא יכול לעבור אבל בדרך כלל זה גבול מאוד מאוד רחוק… אבל עם המוח זה לא בדיוק ככה כי שם ברגע שאתה מכריח המוח מפסיק לעבוד… עליו אי אפשר לאיים, כדי לחשוב הוא חייב להיות משוחרר…
מצד שני גם אם אשב כל היום ואשמע מוזיקה זה לא ילך… אז יש איזה איזון מאוד דק שצריך להכריח את המוח להיות משוחרר… אבל לא מדי להכריח וגם לא מדי לשחרר… כמה בדיוק- זה כמו להסביר איך לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר…
יש כל מיני פטנטים איך לעודד יצירתיות כמו לפתור תשבצים… אני פחות מתחבר לזה… אבל מצאתי בכל זאת איזו נוסחה שנראה לי שאפשר לומר… הנוסחה מורכבת מארבעה דברים… סדר יום קבוע, זמן למחשבה, זמן להרפיה ושימת לב לפרטים… דבר ראשון חייבים סדר יום קבוע זה אומר ממש בפרטים הקטנים לקום לצחצח שיניים ארוחת בוקר… כי ברגע שאין סדר יום אז הנטייה הטבעית זה להתפזר…. לכן חייבים קודם כל סדר יום… אחר כך צריך זמן קבוע למחשבה… לא משנה מה אתם עושים, תקבעו לעצמכם זמן, בדרך כלל הזמן הכי טוב זה בבוקר, תעשו רשימה של הדברים שצריך לחשוב עליהם, ופשוט תתחילו לחשוב… עד שתרגישו שמיציתם והגיע הזמן להרפיה…
כאן מגיע החלק הכי חשוב בנוסחה וזה להתרגל לשים לב לפרטים… מאוד קשה להסביר את זה במאמר אבל אני אנסה… אם תעשו רק את החלקים הראשונים של זמן למחשבה וזמן להרפיה יש סיכוי מאוד קלוש שתגיעו להישגים רציניים… אתם פשוט תחשבו חמש דקות ואחר כך תלכו לטייל, תשכחו ממה שחשבתם עליו ותצטרכו להתחיל את הכל מהתחלה… הנקודה המאוד משמעותית זה להתרגל לשים לב לפרטים תוך כדי שגרה… שוב, קשה להסביר את זה בכתב וזו נקודה עדינה…
למי שכן מצליח להבין מה שאני מנסה לומר, שינסה לעשות רשימה של דברים כמו שאמרנו, לסכם לעצמו את הנקודות המרכזיות שדרושה בהם פריצת דרך… ואז החכמה היא לשחרר את המוח ולתת לו להתחיל לעבוד לבד… לא לשחרר לגמרי, אלא להרפות… זה כמו להפעיל תוכנה במחשב ולתת לה לעבוד… רק שאם אין לך בכלל על מה לחשוב אין מה לעבוד… אבל גם אם אתה מכריח את המוח זה עובד עד גבול מסויים… בשלב מסויים צריך לשמור את הקבצים בתוך תיקייה, ולתת להם להתבשל בתוך המוח…
כי המוח כל הזמן מבחין בפרטים, וברגע שכבר הכנסת לו נקודות למחשבה, הוא מנסה לחבר את כל מה שהוא רואה לנקודות האלה… שוב, כמובן שאי אפשר לעבוד ככה כל הזמן, צריך גם לצאת לחופש לפעמים ולא לחשוב בכלל… אבל בזמני שגרה זה צורה מאוד יעילה להפעיל את המוח ולהגיע לתוצאות יצירתיות להפליא… בהצלחה לכולם במסע אל היצירתיות המובטחת…